19 בפבר׳ 2009

בן אפלק במאי טוב?!


אני מרגיש צורך עז לשתף אתכם בחוויה שעברתי עכשיו. צפיתי בסרט הנהדר 'נראתה לאחרונה' / Gone baby, gone וגיליתי כל כך הרבה דברים חדשים שאני צריך לסדר לי אותם בצורת רשימה. אז הנה:

  1. בן אפלק הוא במאי מבטיח. כמו במקרה של קלינט איסטווד, אני מעדיף אותו מאחורי המצלמה.
  2. לעומת זאת, קייסי אפלק - אחיו של בן - הוא שחקן טוב. למרות מראהו החלוש הוא הצליח לשחק דמות קשוחה מאוד ואפילו מאיימת וגרם לי להאמין לו.
  3. אותו קייסי הוא בעלה של summer phoenix, אחותם של river, joaquin, rain & liberty phoenix והוא אביהם של indiana august & atticus affleck.
  4. אותו קייסי למד פיסיקה באוניברסיטת קולומביה ויום ההולדת שלו הוא יום אחריי.
  5. הסרט מבוסס על ספר באותו שם שנכתב על ידי דניס ליאני (dennis lehane) והוא חלק רביעי מתוך חמש בסדרה של ספרי בלשים.
  6. אותו דניס כתב גם את הספר עליו מבוסס הסרט המדהים 'מיסטיק ריבר' והיה חלק מצוות הכותבים של סדרת המופת The Wire.
  7. הסרט 'נראתה לאחרונה' התקשר לי מיד עם 'מיסטיק ריבר'. בשוט הראשון של הסרט, שבו מראים בתים בשכונה בוסטונית, ישר קפץ לי הקישור. שמחתי לגלות שהסרטים דומים בדברים נוספים כמו אווירה, דילמות מוסריות וטוויסטים איכותיים בעלילה.
  8. סקורסזה מביים סרט בכיכובו של דיקפריו (כמובן) שייצא בסוף השנה. הוא מבוסס על ספר נוסף של אותו דניס.
אמנם עדיין לא עבר הרבה זמן מאז הצפייה בסרט, אבל אני מרגיש שהוא הולך להישאר איתי. בכל זאת, עוד לא דיברתי בכלל על עלילת הסרט, אז למען הפרוטוקול הנה כמה מילים.
הסרט נפתח בסיפור היעלמותה של ילדה חמודה בת 4. התקשורת יוצאת מגדרה, השוטרים באטרף ודודתה של הילדה מחליטה לשכור את שירותיהם של זוג בלשים פרטיים כדי לעזור בחקירה. החקירה מגיעה לסוף מאכזב משהו, אבל זו רק תחילת הדרך והעלילה ממשיכה להסתעף עוד ועוד. אני מעדיף שלא לפרט מעבר לזה כי אני לא רוצה להרוס. מספיק להגיד שהעלילה מעניינת מאוד והיא החלק הפחות חשוב בסרט.
בסוף הסרט הגיבור מגיע לצומת דרכים מוסרית מאוד לא פשוטה וכשניסיתי לשים את עצמי בנעליו, פשוט לא ידעתי מה אני הייתי עושה. אני עדיין לא יודע. באמת שאין הרבה סרטים עם דיון מוסרי מוצלח כל כך. אם אתם אוהבים סרטים מותחים בקצב לא יותר מדי מהיר אבל אינטנסיבי ושאלות שהתשובה עליהן לא ברורה לחלוטין, אני ממליץ בחום.

8 בפבר׳ 2009

אבירות מודרנית



היום יש לי משהו משלי לתרום לתרבות, שלא יגידו שאני עלוקה וחי רק מתרבות של אחרים.
כתבתי סיפור חדש בשם 'אבירות מודרנית' שמתחיל כך:

המאבטח בכניסה לפאב השכונתי נראה אובד עצות. מולו נעצר אדם הלבוש בשריון אבירים מלא, אותנטי למראה. תחילה אף אחד מהם לא אמר כלום. בסופו של דבר, צינת פברואר בתוספת משקל השריון גרמו לאביר לכחכח בגרונו. המאבטח יצא מהטראנס הרגעי אבל אז הבין שהוא עדיין לא יודע איך הוא הולך להשתמש בגלאי המתכות במקרה כזה.

האביר חבט קלות בכף ידו על המצח. "מצטער," הוא אמר והוציא ארנק מפאוץ' שהיה קשור סביב מותניו. הוא שלף מתוכו תעודה והראה אותה למאבטח. בתחתיתה היה כתוב "נושא תעודה זו הינו אביר בשירות סדיר".

"ה... קסדה שלך." המאבטח אמר לאביר.

"כמובן." האביר נחפז להוריד אותה. "שוב מצטער, מזמן לא יצאתי כבר."

הורדת הקסדה גילתה שיער ארוך, מתולתל ובהיר, כמעט בלונדיני. השיער נראה מעוך לחלוטין, כמעט לא דומה לשיער הבריא והשופע בתעודה המזהה. על פניו של האביר היו סימנים רבים של צלקות פצעי בגרות.

"טוב, אני מניח שאתה יכול להיכנס." השומר החזיר לו את התעודה והאביר החזיר הכל לפאוץ'.


אני מקווה שהתרומה שלי לתרבות היא חיובית. אתם יכולים לקרוא את המשך הסיפור בלינק הזה.

ספרו לי מה אתם חושבים (אישית, במייל או בתגובות פה).

30 בינו׳ 2009

Breaking Bad (Ass)

היום אני רוצה לספר לכם על אחת הסדרות המשובחות ביותר שיצא לי לראות בשנים האחרונות. אני לא מדבר על הסופרנוס וגם לא על 'The Wire'. הסדרה שאני מדבר עליה היא אלמונית למדי - משודרת ברשת הזויה בשם amc שבחיים לא שמעתי עליה והיו לה עד עכשיו בסך הכל 7 פרקים. עם זאת, אני עומד מאחורי ההצהרה שלי - מדובר בלא פחות מסדרה גאונית. תודה לך, תומר קמרלינג, שסיפרת לי עליה.


הקונספט מזכיר קצת את 'העשב של השכן' - מורה לכימיה שמתגלה אצלו סרטן ריאות בלתי ניתן לטיפול מחליט לספק את משפחתו כלכלית לפני מותו. למרות היותו אזרח שומר חוק (חנון) כל חייו, הדרך הכי מהירה לעשות את זה היא ע"י ניצול מומחיותו בתחום החומרים וכמובן להיכנס לתעשיית ייצור הסמים הקשים. הוא לא סתם רוצה לעשות כסף מהיר - אשתו בהריון מתקדם ובנו חולה במשהו כמו פיגור קל / שיתוק מוחין (לא ממש הצלחתי להבין). המורה (מגולם להפליא בידי בריאן קרנסטון) מתחבר לתלמידו לשעבר שפרש מבית הספר לטובת השתלבות בשוק העבודה המפוקפקת הנ"ל וביחד הם מנסים להצליח "כנגד כל הסיכויים".
הדבר הכי טוב בסדרה הוא התסריט שלה. היא פשוט כתובה טוב. מצחיקה כשצריך אבל אף פעם לא בכוח, דרמטית כשרצוי אבל לא בצורה מוגזמת ולרוב בסוף פרק נשארתי מטולטל.
הדמויות והמשחק של כולן כל כך טוב שפשוט לא הצלחתי למצוא דמויות ראשיות שאני לא אוהב. גם הדמויות השליליות לכאורה מצליחות להיות אנושיות ומעוררות סימפטיה והדמויות החיוביות כמעט תמיד מעניין ולא דביקות. כבר שיבחתי את המשחק של הגיבור הראשי, אז עכשיו אני אציין גם את המשחק של שותפו לעסק, ארון פול, שמזכיר לי קצת את הדמות של ג'סטין טימברלייק בסרט 'אלפא דוג' (סרט טוב מאוד, דרך אגב). כמה שהדמות של הפושע בגרוש, white trash, wigger וכו' שחוקה, הוא מצליח לבצע את התפקיד בכבוד ואני ממש מחבב אותו עכשיו.

הסדרה שודרה ביס ונכתבה עליה כתבות שונות כמו הכתבה הזו ברייטינג. בקרוב עונה שנייה, עכשיו זה הזמן להשלים פערים.

27 בינו׳ 2009

ימבה המלצות

כפיצוי על היעדר עדכונים, אני מכריז על מבצע "עדכון מביא עדכון". מה שאני מתכוון, בעצם, זה שאני הולך להמליץ על כמה סרטים במכה.
אני אתחיל מהמוכר והצפוי. כולכם שמעתם עליו, כולכם קראתם עליו, ובכל זאת - הוא פשוט סרט מעולה ואני לא יכול להתעלם ממנו. אני מדבר על 'ואלס עם באשיר', סרט האנימציה הישראלי של ארי פולמן על מלחמת לבנון (המקורית). הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר וכעת הוא מועמד מוביל לפרס האוסקר באותה קטגוריה. זהו הסרט הישראלי המוערך ביותר ביקורתית מזה שנים רבות ואולי בכלל (אפילו יותר מ'ביקור התזמורת').
הסרט מלווה את ארי פולמן בעודו מנסה להיזכר במה שעבר עליו בלבנון, בדגש על הטבח בסברה ושתילה שהסרט די מתרכז בו, תחילה בעקיפין ואחרי זה באופן ישיר מאוד. חשוב להדגיש שלמרות הצגת הסרט כדוקומנטרי (בערך) הסיפורים שבו אינם אמיתיים ברובם, גם אם הם מבוססים על דברים שקרו. פולמן מדגיש בסרט שהזיכרון הוא דבר לא אמין והוא נוטה לעוות אירועים מהעבר במיוחד אחרי תקופה ארוכה. הצבא לא יוצא טוב מהסרט אבל זה לא באמת הפריע בהמלך הצפיה. האנימציה עשויה בצורה מאוד מעניינת ושילובה עם הפסקול המהפנט יוצר ריתוק למסך. מיליון מבקרים לא טועים.


הסרט השני שאני רוצה לדבר עליו הוא סרט אקשן מגניב מאוד שבתכלס אין בו שום דבר שלא ראינו בסרטים אחרים, אבל זה פשוט כל כך כיף לראות את ליאם ניסן עושה את זה. אני מדבר על 'חטופה \ Taken'. ליאם ניסן הוא סוכן CIA לשעבר שמתוקף תפקידו עליו להיות קשוח, דק הבחנה וחסר עמוד שדרה בכל הנוגע לניהול משפחתו. אשתו עזבה אותו וגרה יחד עם ביתם בת ה-17 עם שוגר דדי די רציני. הבת היא מתבגרת מעצבנת ומניפולטיבית שמדברת עם אבא רק כשהיא צריכה אותו ומגיבה באותה צורה כשהוא מביא לה מכונת קריוקי או כשהוא עוזר לה להתמודד עם טרוריסטים. כן, יש טרוריסטים שחוטפים אותה ואת חברתה כשהן טסות לפריז וזה די מעצבן את ליאם אז הוא טס לשם בעצמו כדי לחלץ אותה. בשלב הזה הסרט הופך לעונה שלמה של 24 בשעה וחצי כשניסן נוקט לפעמים טקטיקות שג'ק באואר היה עלול לבחול בהן כדי להגיע לאינפורמציה שהוא צריך.
האקשן מאוד זורם ולנו נותר רק להצטער ששינדלר לא נקט בטקטיקות כאלה כלפי הנאצים.


הסרט האחרון להיום הוא קצת מוזר ואיזוטרי ואני ממליץ עליו עם הסתייגות. הוא סרט מעולה שמשוחק, מבוים ומצולם לתפארת כהרגלו של אלמודובר, אבל כולם שם הומואים והם מדברים רק ספרדית. אם שני המכשולים במשפט הקודם לא הפריעו לכם, אז ממש כדאי לראות. הסרט נקרא 'חינוך רע' והוא מספר על במאי מצליח למדי שאהובו מימי בית הספר קופץ לביקור פתע. זה מעלה המון זיכרונות - חלקם טובים וחלקם ממש לא - ומכריח את שניהם להתמודד עם מצבים בעיתיים מאוד. למרות סצינות הסקס הגבריות הנועזות למדי, סוף הסרט הוא שעשה עליי את הרושם החזק יותר. אני חושב שהמסרים והרעיונות המובעים שם מדברים לכל אחד, ללא קשר לסוג האיברים שהוא אוהב למשש.

31 בדצמ׳ 2008

סרט לא מוכר אבל מעולה


ברצוני לתקן היום עוולה היסטורית עתיקת יומין שנעשתה לסרט המעולה הנקרא 'התוכנית' או 'Best Laid Plans'.
זהו סרט משנת 1999 שהשם המוכר היחיד הקשור בו הוא זה של ריס וית'רספון צעירה מאוד. למרות התפקיד המשני יחסית שיש לה בסרט, זו ההופעה הטובה ביותר שלה שיצא לי לראות ואחרי שראיתי את הסרט התחלתי לשים לב אליה בסרטים.
העלילה מספרת על ניק, בחור צעיר במצב כלכלי גרוע, העובד במפעל מיחזור של העיירה טרופיקו שהיא חור שבחורים. אביו, שהיה פרופסור לספרות, נפטר ולא משאיר לניק ירושה כלל בגלל חובות למס הכנסה. המקרה מפגיש את ניק עם ליסה, נערת עיירה עם שאיפות לצאת ממנה וביחד הם מתכננים לעזוב את המקום לנצח. אלא שלגורל יש תוכניות אחרות עבורם ומזימת פשע קטנה שניק מסתבך בה גורמת לשרשרת של בעיות שמעמידה אותם בסכנה כלכלית ופיזית. כדי לצאת מהתסבוכת ניק מחליט לנסות לנצל מכר ותיק מימי הקולג' שלו ושלושתם נכנסים למערבולת שלא ברור לאן היא תוביל אותם. כל תוכנית שהם מתכננים מתבצעת לא ממש כפי שהם היו רוצים והעלילה הולכת ומסתבכת.
הסרט הקטן הזה הוא כמעט נקי לגמרי מיומרות. הוא מבטיח לנו סיפור טוב והוא מספק את זה. למעשה, לדעתי מדובר באחד הסרטים הבודדים שאני מכיר שהצליחו באופן מושלם בכל מה שניסו.
העלילה מאוד מעניינת, מותחת ומפתיעה. שנות התשעים היו שנות הטוויסט בקולנוע והסרט הזה מלא בהם, אבל להגנתם ייאמר שהם עשויים ממש טוב ואף פעם לא נדחפים בכוח.
המשחק של שלושת הדמויות הראשיות נפלא. כל אחד מהם שכנע אותי הוא/היא מישהו/י שהייתי יכול לפגוש ברחוב. התסריט המרשים בהחלט תורם לזה, בונה דמויות עגולות ומעניינות.
הצילום והבימוי משלימים את התמונה ונותנים את הטון הנכון לכל אורך הסרט. כל הזמן הרגשתי שמי שהולך ומסתבך הוא אני ולא הגיבורים. הסרט הזה עובד עליי בכל פעם שאני צופה בו, וצפיתי כבר לפחות 4 פעמים.

החיסרון היחיד של הסרט הזה הוא קמפיין השיווק שלו. למה לעזאזל הוא לא מוכר? תפיצו את הבשורה, חבר'ה.