2 במחיר 1

הרבה זמן מאז שהמלצתי על משהו, ולכן אני מנצל את ההזדמנות של מעט זמן פנוי ונותן פה Double Feature - שתי המלצות על שני סרטים מעולים שמוקרנים עכשיו בקולנוע.

קח את זה כמו גבר / Forgetting Sarah Marshall

בימוי: ניקולס סטולר

תסריט: ג'ייסון סיגל

קומדיה רומנטית (כן, כן, תמשיכו לקרוא) מבית היוצר של סרטים כמו "Superbad" ו"Knocked Up", שמעורבים כאן רק בהפקה. למען האמת, אני לא כל כך התלהבתי מהסרטים הקודמים שלהם, את אלה שראיתי, אבל הסרט הזה הוא באמת משהו מיוחד.

ג'ייסון סיגל (מרשל מ'איך פגשתי את אמא' שגם כתב את התסריט) משחק כאן את התפקיד הראשי של פיטר, מלחין לסדרת טלוויזיה שהחברה הסלבריטי שלו זרקה אותו. ליבו שבור, הוא נוסע להוואי ושם הוא נתקל במקרה לחלוטין באקסית עם החבר החדש והמגניב - באסה. אבל יש גם צד חיובי - פקידת המלון ממש כוסית (מילה קוניס, שאחרי הסרט אני חצי סוגד לה). רק מנתוני התחלה אלה אפשר לנחש את עלילת הסרט עד סופה, כולל כל הטוויסטים, אבל הרי לא בשביל זה אנחנו פה.

'קח את זה' הוא לא סתם קומדיה רומנטית. ההומור שלו מאוד מגוון, מוולגרי עד שנון מאוד, ורצוף בסיטואציות קומיות והפקות של ממש לקליפים בדיוניים, פרומואים לסדרות ויש אפילו אופרת רוק! לאורך כל הסרט עברתי ממצב של צחוק מתפרץ לצחקוקים וגיחוכים. אפילו התרגשתי בשביל הגיבור בקטעים הנכונים.

ג'ייסון סיגל מיצב את עצמו כיוצר (לא שחקן, שימו לב) מוביל עם הסרט הזה - גם משחק, גם כותב, גם מנגן, גם שר ובטח גם אופה, אם כי לא הראו את זה בסרט. אני חושב שמה שהכי אהבתי בסרט הזה, בדומה לסדרה המומלצת בחום 'איך פגשתי את אמא', הוא האהבה לקולנוע והומור שבולטת מאוד בסרט. הוא לא נעשה ע"י מחולל בדיחות הוליוודי כלשהו כמו רוב הקומדיות העכשויות. הבדיחות בסרט ממש מצחיקות את יוצרי הסרט, ומה אני אגיד לכם - מסתבר שזה ממש חשוב.

ברוז' / In Bruges
בימוי ותסריט: מרטין מקדונה

סרט יוצא דופן בז'אנר שלו, בעיקר בגלל שקשה להגדיר לו אחד. מצד אחד קומדיה שחורה, מצד שני פשע ואולי בכלל דרמה. מוצלח מאוד בשני הצדדים אבל בצורה שונה מהרגיל.
ריי (קולין פארל) וקן (ברנדון גלסון) מגלמים שני מתנקשים שנשלחו לחופשה כפויה בברוז' (זה בבלגיה), שהיא עיר עתיקה בסגנון פראג וערים אירופאיות עתיקות אחרות, לאחר שהמשימה שהם היו אמורים לבצע השתבשה.
ריי מבלה את רוב זמנו בלהתענות בגלל הטעות שעשה וקן (המבוגר יותר) דווקא שמח על ההזדמנות לתייר. שניהם מחכים לשיחת טלפון חשובה מהבוס וכשהיא מגיעה, היא מזעזעת את עולמם לחלוטין וזורקת את הסרט מהמחוזות של קומדיה קלילה לדרמת התמודדות עבור שתי הדמויות הראשיות.
אחד הדברים המוצלחים בסרט הוא הקוד המוסרי החזק של הדמויות - גנגסטרים ורוצחים. הם מאוד נזהרים לא לפגוע בחפים מפשע ומסוגלים לדון בהגיון ותרבותיות גם בסוגיות הרות גורל כמו למי מגיע למות, באיזו צורה ואיך הכי הוגן לעשות את זה. אלה אנשים שהייתי מארח לשעת תה ותרבות.
בסרט לא מעט דמויות משניות מוצלחות מאוד, כמו גמד ממורמר והתאבדותי והבוס של הצמד (רייף פיינס). כל השחקנים בסרט מוצלחים, מה שנותן את החיזוק לטון האפל והמהורהר של הסרט שזה דבר מאוד מוזר לומר על קומדיית פשע.
אל תצפו לסרט קצבי וקליל, הסרט הזה לוקח את הזמן שלו וכמה שזה כיף לראות את זה.

Shaun of the dead

המלצת השבוע הפעם היא של "קלאסיקה" מבחינתי. הסרט "Shaun of the dead" או בשמו העברי הגרוע "מת על המתים" הוא פרודיה על סרטי זומבים כמו שפרודיה צריכה להיות.
קודם כל זה מאוד מצחיק. אני חושב שכל אחד ימצא שם משהו שהוא אוהב (אלא אם כן אתם לא מסוגלים לעכל מבטא בריטי) - מבדיחות פלוצים דרך סיטואציות מצחיקות ועד לשנינויות שאפשר לפספס בקלות אם לא שמים לב.
הסרט לוקח על עצמו להראות איך תיראה פלישה של זומבים כאשר הגיבורים הראשיים הם דמויות בריטיות אפתיות רגילות. התוצאה נהדרת. במקום חבורה של בני נוער צעקניים שקופצים ממקום למקום יש כאן שני חבר'ה מגניבים שמודאגים מהבעיות עם החברה/משחקי מחשב הרבה יותר מהמתים המהלכים שסוגרים עליהם.
מה שיפה זה שאת כל הדברים האלה, הסרט מצליח לעשות מבלי להיות מטומטם ומבלי להפוך לאוסף סצינות שדומות לסרטים אחרים. "שון המתים" הוא גם סרט זומבים. הוא דואג לעלילה אמיתית לעצמו וההגיון הפנימי של הסרט, מגוחך ככל שיהיה, מחזיק מעמד כל הזמן, גם כשכולם מרביצים לזומבי עם מקלות ביליארד לצלילי Don't stop me now. והם בכלל מחשיבים את עצמם לקומדיה רומנטית.
בעיניי זה הסרט המצחיק של העשור, בלי הגזמה. אם לא ראיתם, תראו. אם ראיתם, תראו שוב.