14 במרץ 2009

I drink your Milk

'מילק' / 'Milk'
במאי: גאס ון סנט שחקנים: שון פן, ג'וש ברולין

בעקבות בקשה של חבר מועצת התה, הזדרזתי לצפות בסרט ולכתוב עליו במסגרת שתו"ת. היה שווה את זה.
הסרט נפתח בדרך מאוד קריפית לצופה הישראלי. השנה היא 1978. אישה כלשהי ניצבת בפני מצלמה בפתח בית חולים ומודיעה בקול רועד קצת על מותם של המפקח מילק וראש העיר של סן פרנסיסקו בידיו של מתנקש. מכאן אנחנו חוזרים 8 שנים אחורה ורואים בסדר כרונולוגי את הדרך שעשה הארווי מילק עד לצמרת היחסית.
כמו שאפשר להבין מהפתיחה, הסרט הזה לא בונה על להפתיע מישהו. כמו סרטים ביוגרפיים אחרים, הוא מתמקד בדמות אחת בלבד לאורך תקופה למשך כל הסרט. הוא יוצא מתוך הנחה שאנשים יודעים שמעו שהיה איזה פוליטיקאי הומו כזה שהרגו אותו ומה שהם רוצים לראות זה איך זה קרה.
אז בשנת 1970 הארווי מילק מרגיש שהוא לא עשה עדיין שום דבר שהוא יכול להתגאות בו, והוא כבר בן 40. הוא פוגש בחור צעיר, מפתה אותו בכריזמטיות וביחד הם פותחים חנות צילום באזור שהיו בו כבר לא מעט הומוסקסואלים. למרות זאת, הסובלנות אליהם עדיין הייתה נמוכה. מילק מתעצבן מבעלי החנויות שמחרימים אותו ומתחיל לנאום ברחובות על הצורך להתאחד ולפעול יחדיו למען מטרה משותפת. טיפין טיפין הוא צובר כוח ולסביבתו אין ברירה אלא להכיר בקיומו ולשתף איתו פעולה או לפשוט רגל (במקרה של חנויות).
הומואים מרחבי כל העולם מגיעים לשכונה והארווי הוא הגיבור של כולם, זה שמעז. אבל החיים לא טובים כל כך להומואים בארה"ב. כוחות פוליטיים בשילוב עם הכנסייה פועלים כדי להעביר חוקים המאיימים לשלול זכויות אזרח רבות מקהילת ההומואים והלסביות ומילק וחבריו מריצים קמפיין נגדי בניסיון למנוע את הפיכתם לאזרחים סוג ב'.
שון פן נהדר בתפקיד מילק. שפת הגוף היא מאוד גיי אבל בלי להקצין. הוא מתנשק לא מעט עם גברים במהלך הסרט ולמרות שאני מכיר אותו מסרטים אחרים ויודע שהוא לא הומו, לא התקשיתי בכלל להאמין לו. אין ספק שהוא נכנס לדמות בצורה מעולה.
הסרט מעניין ומעשיר את הידע על התקופה והמאבק אבל בה בעת סובל מהחסרונות הרגילים של סרטים ביוגרפיים. ההתמקדות הטוטאלית בדמות אחת שלא כל דבר בחיים שלה מעניין. עלילות המשנה על מאהב נוסף אולי משמעותיות למילק עצמו אבל אותי בכלל לא עניינו. גם המאבקים הפוליטיים די חזרו על עצמם. הוא מנסה, לא מצליח ואז שוב מנסה וחוזר חלילה. זה קצת מעייף.
אי אפשר לכתוב ביקורת על הסרט מבלי להתייחס לפוליטיקה הרלוונטית לימינו - ההשוואה בהחלט במקום והיו כמה נקודות בסרט שממש ציפיתי שהוא יגיד - Yes, we can! יפה לראות איך ההסטוריה חוזרת, נקווה שלא כל ההסטוריה תחזור במקרה הזה.

10 במרץ 2009

השומרים קמים לתחייה - וזה נראה טוב.


השומרים / Watchmen
במאי: זאק סניידר
עפ"י קומיקס של: אלאן מור.

לפני כמה חודשים המלצתי פה על קומיקס מדהים שקראתי ועכשיו שהוא הפך לסרט גם ראיתי אותו בקולנוע.
בתור מי שבא עם היכרות מעמיקה של החומר הופתעתי לגלות שהסרט לא הורס את המקור. שמעתי כבר קודם שהעיבוד הוא מאוד נאמן למקור, אבל זה בפני עצמו הוא לא ערובה לסרט טוב. לדעתי הסרט הצליח להכניס את כל הדברים העיקריים ובעיקר לשמור על המסר ועושר הדמויות.
כדי לא לחזור על עצמי, מי שלא מכיר את הרקע יכול לקרוא את מה שכתבתי על הקומיקס. בגדול הקטע הוא גיבורי על בעולם האמיתי. במרכז הסרט עומדת התעלומה - למה הגיבורים מנוטרלים אחד אחרי השני, את מי זה משרת ולמה?
מה שזה מביא אליו הוא אוסף של דמויות מגניבות לאללה כמו הקומיקאי בתמונה - מחסל חסר מצפון בשירות הממשלה המקצין את האופי האנרכסיטי של החברה. כמו כן, אנחנו מקבלים כמה סצינות אקשן לא רעות בכלל בנוסף לאנשים שנשברות או מעוקמות להם הידיים תוך כדי גישושים אחר האמת.
למרות שהסרט ארוך, נהניתי מכל רגע שלו. יש פסקול מגניב (אפילו שהוא קצת צועק את זה) והאפקטים המיוחדים מרהיבים ממש (אוסקר?), במיוחד בסצינות כמו סצינת החלום.
אחי שקרא רק חלק מהקומיקס התלהב עוד יותר ממני, כך שלא חייבים לקרוא קודם כדי ליהנות.
במהלך ההקרנה שהייתי בה האולם היה כמעט ריק ועדיין יצאו 4 אנשים באמצע, די מוזר. כנראה שהסרט לא אוניברסלי כמו שאני מדמיין. יכול להיות שהייתה להם בעיה עם זה שהגיבור הראשי (זה עם מסיכת הדיו) מקשקש הרבה או שיש כמה סצינות די מגוחכות. מחיר שווה לסרט פשוט טוב, לדעתי.

5 במרץ 2009

הנה באה הרכבת וכולם עולים


לאחר הפצרות חוזרות מצד כמה מחבריי התרבותיים, חלקם חברי מועצה, ראיתי סרט של ווס אנדרסון שעד עכשיו רק שמעתי את שמו אבל לא ראיתי את סרטיו (בדיעבד, גיליתי ש'המירוץ לצמרת של מקס פישר' או Rushmore המשובח זה סרט שלו. אז דווקא כבר ראיתי ואהבתי סרט שלו בעבר).
הסרט שראיתי נקרא "רכבת לדארג'לינג" או The Darjeeling Limited.

אני בורר את מילותיי בקפידה כדי לא להרוס את הקטעים הקטנים אך המשמעותיים של הסרט. למשל, סצינת הפתיחה שהיא בעיניי אחת מהפתיחות הכי טובות שראיתי לסרט כלשהו. היא נותנת לך להניח דברים מסויימים על הסרט רק כדי להפריך את זה לחלוטין כמה דקות אחרי זה. רק בשביל הפתיחה שווה לראות.
מה עוד טוב בסרט? הוא מצחיק. בדרך כלל לא בצורה של בדיחות כי כאלה כמעט ואין בסרט אלא בעזרת סיטואציות על גבול האבסורד אבל אף פעם לא חורגות ממנו.

הדמויות בעלות הרבה עומק בניגוד לקומדיה רגילה. העיקר בסרט הוא הדינמיקה בין שלושת הדמויות הראשיות. שלושה אחים על רכבת באמצע הודו בדרכם ליעד עלום הידוע רק לאח הגדול השתלטן. הם מנסים להתמודד עם אובדן ותוך כדי גם לחזור ולהתגבש - כמו פעם. לכאורה הם לא ממש סובלים אחד את השני, אבל אולי בעצם הם גם אוהבים? ההרגשה הטובה של הסרט מתקבלת כאשר סיטואציות שכבר קרו בשלב מוקדם יותר חוזרות אבל בוריאציה טיפה שונה.
עוד אהבתי את הטריקים המגניבים עם המצלמה. הילוכים איטיים ססגוניים, מצלמה מסתובבת החושפת כל פעם פרטים חדשים ועוד. המשחק של כולם טוב, לדעתי בזכות הבימוי של אנדסון. אה, כמעט שכחתי - פסקול מקסים ביותר בשילוב עם נופים יפים.

הסרט הזה הוא דרמה שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות יותר מאשר קומדיה. הייתי ממליץ לכל אחד (חוץ מחג'בי) לראות אותו.