התזמורת מבקרת בשעת תה ותרבות

למען האמת, לא היו לי ציפיות גבוהות מהסרט הזה. איכשהו, שכנעתי את עצמי שאני לא אוהב אותו ובדיעבד אני בעצמי לא מבין למה. אולי למרות כל הדוגמאות הנגדיות שנחשפתי אליהן בשנים האחרונות, עדיין קשה לי להאמין שסרט ישראלי ייצא טוב - וזו טעות גדולה! אין מה להגיד, קשה לשנות דפוסי חשיבה.
'ביקור התזמורת' נפתח בהגעתה של תזמורת המשטרה של אלכסנדריה לארץ. מהתחלה, ולאורך כל הסרט, דואג הבמאי (ערן קולירין) להדגיש את האבסורדיות של הסיטואציה. חבורה של מצרים לבושים במדי שרד מהודרים בצבע כחול על רקע החום-אפור המאפיין את דרום הארץ. הסרט בעצם לא עובד קשה מדי ולוקח את הדברים ב"איזי". מהר מאוד מתגלה שאף אחד לא בא לאסוף את התזמורת כמתוכנן ומנהיגה העיקש, תאופיק (ששון גבאי בתפקיד חייו), מחליט שלא לפנות לעזרה לשגרירות - הם יסתדרו לבד. המשימה לברר את דרך ההגעה ליעדם מוטלת על נגן צעיר ושרמנטי (סאלח בכרי) בשם חאלד, שהבחורות הישראליות מעניינות אותו הרבה יותר מההופעה הקרבה.
עקב אי הבנה, התזמורת מגיעה בטעות ל"בית התקווה", יישוב קטן בנגב שחוץ מתקווה אין בו הרבה. כל סיטואציה מובילה לאחרת, כמו בקומדיית טעויות אבל בלי ההקצנה והקומדיה. יש הרבה קטעים מצחיקים בסרט, אבל כולם נובעים מהבדלי תרבויות או האירוניה שבמצב לא סביר, למשל הסצינה שבה למרות מחסום השפה מדריך חאלד נער ביישן איך להתנהג עם בחורות.
רונית אלקבץ משחקת את דינה, בעלת מסעדה מקומית המסכימה לארח ללילה כמה מנגני התזמורת. זמן מסך רב מוקדש לשיחות בינה לבין תאופיק ולמתח מיני מסוים הנבנה ביניהם. גם במקרה הזה, שום דבר הוא לא מוקצן וכל הזמן יש תחושה שאנחנו צופים בהתרחשות אותנטית.

הסרט זכה ב-8 פרסי אופיר ועוד המוני פרסים בפסטיבלים בינלאומיים ויש עליו קונצנזוס עולמי של סרט מהמעלה הראשונה.

על בלדות ומחסור בעדכונים

קודם כל, התנצלות - הייתי עסוק מאוד בזמן האחרון ובקושי יצא לי לצרוך תרבות וגם מה שצרכתי היה בינוני ברובו. אתמול סוף סוף ראיתי סרט ראוי להמלצה - 'הבלדה על ג'ק ורוז' / רבקה מילר (כתיבה ובימוי). רבקה הנ"ל היא בתו של המחזאי ארתור מילר ואשתו של דניאל דיי לואיס, שלגמרי במקרה משחק את התפקיד הראשי בסרט.

הבלדה פה היא על גבר מזדקן וחולה ובתו בת ה-16 שמנסים להחיות בכוח את החלום ההיפי המת כבר למעלה מעשור (עלילת הסרט היא ב1986). הם חיים בקומונה המאמינה בשוויון זכויות, רכוש משותף ומוות לחזירים הקפיטליסטיים - כל הדברים הרגילים בעצם, רק שחוץ משניהם אין שם אף אחד אחר. ההימצאות של שניהם שם בגפם והיחסים האינטימיים ביניהם יוצרים מתח מיני מטריד שלעיתים עובר את גבול הקריפיות.
העלילה נעה בשני מישורים - המעבר של המאהבת של דיי לואיס והילדים שלה לגור איתו (כשבתו מתנהגת כמאהבת קנאית) והמאבק שלו ביזם נדל"ן המתעקש לבנות קוטג'ים גנריים על אדמה שאולי היא אדמת ביצה. ככל שמתקדם הסרט, שתי החזיתות מכבידות עליו יותר ויותר והוא מנסה להבין מה בעצם המטרות שלו בחיים.
הדבר הכי מדהים הסרט הוא המשחק (סרט של דיי לואיס, מה ציפיתם?). כל השחקנים מצטיינים בתפקידם כשהמלך הבלתי מעורער בראשם. מה שעוזר להם הוא התסריט שמעניק עומק רב גם לחלק מהדמויות המשניות כמו המאהבת המוצגת בהתחלה כאישה חמה ואוהבת, אך אנחנו כל הזמן מגלים צדדים מפתיעים באישיות שלה.
נושא המלחמה של ההיפי בקפיטליסט החמדן כבר נלעס לעייפה מזמן בקולנוע אבל גם כאן הסרט מצליח להכניס אמירה מקורית וקצת מפתיעה.
כמעט שכחתי לספר על הפסקול הנפלא של הסרט. לאורך כל הסרט משובצים שירי רוקנרול ישנים ואיטיים כמו I put a spell on you, ומשהו בהם כל כך מתאים לאווירה הכפרית שזה שבה אותי.
החסרונות של הסרט יכולים להיות שהוא איטי ואין בו הרבה התרחשויות של ממש אלא בעיקר כאלה שמפתחות את אופי הדמויות. אנשים שחייבים קצת אקשן בסרט עלולים לא להתחבר לפסטורליות התמידית הזאת. כל השאר - לכו תראו.