31 בדצמ׳ 2008

סרט לא מוכר אבל מעולה


ברצוני לתקן היום עוולה היסטורית עתיקת יומין שנעשתה לסרט המעולה הנקרא 'התוכנית' או 'Best Laid Plans'.
זהו סרט משנת 1999 שהשם המוכר היחיד הקשור בו הוא זה של ריס וית'רספון צעירה מאוד. למרות התפקיד המשני יחסית שיש לה בסרט, זו ההופעה הטובה ביותר שלה שיצא לי לראות ואחרי שראיתי את הסרט התחלתי לשים לב אליה בסרטים.
העלילה מספרת על ניק, בחור צעיר במצב כלכלי גרוע, העובד במפעל מיחזור של העיירה טרופיקו שהיא חור שבחורים. אביו, שהיה פרופסור לספרות, נפטר ולא משאיר לניק ירושה כלל בגלל חובות למס הכנסה. המקרה מפגיש את ניק עם ליסה, נערת עיירה עם שאיפות לצאת ממנה וביחד הם מתכננים לעזוב את המקום לנצח. אלא שלגורל יש תוכניות אחרות עבורם ומזימת פשע קטנה שניק מסתבך בה גורמת לשרשרת של בעיות שמעמידה אותם בסכנה כלכלית ופיזית. כדי לצאת מהתסבוכת ניק מחליט לנסות לנצל מכר ותיק מימי הקולג' שלו ושלושתם נכנסים למערבולת שלא ברור לאן היא תוביל אותם. כל תוכנית שהם מתכננים מתבצעת לא ממש כפי שהם היו רוצים והעלילה הולכת ומסתבכת.
הסרט הקטן הזה הוא כמעט נקי לגמרי מיומרות. הוא מבטיח לנו סיפור טוב והוא מספק את זה. למעשה, לדעתי מדובר באחד הסרטים הבודדים שאני מכיר שהצליחו באופן מושלם בכל מה שניסו.
העלילה מאוד מעניינת, מותחת ומפתיעה. שנות התשעים היו שנות הטוויסט בקולנוע והסרט הזה מלא בהם, אבל להגנתם ייאמר שהם עשויים ממש טוב ואף פעם לא נדחפים בכוח.
המשחק של שלושת הדמויות הראשיות נפלא. כל אחד מהם שכנע אותי הוא/היא מישהו/י שהייתי יכול לפגוש ברחוב. התסריט המרשים בהחלט תורם לזה, בונה דמויות עגולות ומעניינות.
הצילום והבימוי משלימים את התמונה ונותנים את הטון הנכון לכל אורך הסרט. כל הזמן הרגשתי שמי שהולך ומסתבך הוא אני ולא הגיבורים. הסרט הזה עובד עליי בכל פעם שאני צופה בו, וצפיתי כבר לפחות 4 פעמים.

החיסרון היחיד של הסרט הזה הוא קמפיין השיווק שלו. למה לעזאזל הוא לא מוכר? תפיצו את הבשורה, חבר'ה.

25 בדצמ׳ 2008

Sony Book Reader

החלטתי להשתדרג ולהתקדם לליגה של מקצועני הקריאה. קניתי לי קורא ספרים אלקטרוני כזה:


חוץ מזה שהוא ממש מגניב וקורא מלא פורמטים וזה, היתרון הכי גדול שלו הוא טכנולוגיית הדיו האלקטרוני שגורמת לדף להיראות כמו נייר אמיתי. באמת, זה אדיר.
המכשיר שלי הוא PRS-505, כמו זה הנראה באילוסטרציה. זה כדאי (אבל די יקר)!

נ.ב. כמתנה לחנוכה קיבלתי מהוריי היקרים קנקן תה חדש. חג שמח ומלא תה!

21 בדצמ׳ 2008

כנר על גג משופע


הזדמן לי לבקר היום, שלא כהרגלי, בתיאטרון. לא שיש לי משהו נגד צורת האמנות הזו, זה פשוט אף פעם לא משך אותי מספיק כדי שאני אשקיע בזה. קצת כמו מוסיקה קלאסית עד הזמן האחרון. אולי אני אתחיל גם ללכת לתיאטרון.
בכל מקרה, היום ראיתי במסגרת צבאית את ההצגה המהוללת 'כנר על הגג' בכיכובו של נתן דטנר. שמעתי רבות על ההצגה לפני ושמחתי לגלות שהיא לא אכזבה.
הדבר הכי חשוב שיש לומר על ההצגה הזו הוא ההשקעה המטורפת במסביב - התפאורה, התלבושות, התאורה - הכל בומבסטי וגרנדיוזי. הסטים מתחלפים בקצב מטורף (אני מדבר על גזעי עצים ענקיים, שולחנות, תנור גדול, קירות נעים ועוד), התלבושות נראות טוב ונראה שהכל מתקתק (אפילו שהיו כמה פאשלות קטנות).
הדבר השני הכי חשוב הוא השחקנים. נתן דטנר* מרשים מאוד בהופעה מגוונת שבה הוא מפגין שמחה, כעס, אהבה, עצב וכמעט כל רגש על הסקלאה שביניהם. הוא מכניס הרבה מאוד רוח למפרשיו של טוביה החולב. כשהוא צוחק, אנחנו צוחקים איתו. כשהוא מתחנף, אנחנו מעודדים אותו. כשהוא כועס, אנחנו מצדיקים את חימתו. עוד שחקן שראוי לציין לטובה הוא עידו מוסרי שמשחק את מוטל החייט הנעבך בצורה נפלאה. הסצינות הכי טובות בהצגה הן האינטרקציות בין טוביה למוטל, בהן טוביה בעיקר צועק עליו ומוטל רועד כעלה נידף.
השירים במחזה מעולים, בעיקר אלה שבחלק הראשון הכוללים את "לו הייתי רוטשילד" ו"לחיים" המפורסמים. בחלק השני חלה ירידה ברמת השירים, לדעתי הם פשוט נהיו פחות מעניינים בתיאום עם העלילה. בהתחלה הכל רב משתתפים וצבעוני וככל שהעלילה מתקדמת מצב הרוח נהיה יותר אפרורי ומדכא. אולי זה משרת את המסר אבל חבל שזה בא על חשבון עניין.
בשורה התחתונה, אני נהניתי מאוד וזה למרות שאני לא מבין או חובב גדול של תיאטרון וגם הייתי מחויב לבוא. ההצגה די יקרה, אבל אם אתם לא לחוצים על כסף נראה לי ששווה לנסות.


* גילוי נאות: הכותב מקורב במידה מסוימת לביתו של נתן דטנר.