הזדמן לי לבקר היום, שלא כהרגלי, בתיאטרון. לא שיש לי משהו נגד צורת האמנות הזו, זה פשוט אף פעם לא משך אותי מספיק כדי שאני אשקיע בזה. קצת כמו מוסיקה קלאסית עד הזמן האחרון. אולי אני אתחיל גם ללכת לתיאטרון.
בכל מקרה, היום ראיתי במסגרת צבאית את ההצגה המהוללת 'כנר על הגג' בכיכובו של נתן דטנר. שמעתי רבות על ההצגה לפני ושמחתי לגלות שהיא לא אכזבה.
הדבר הכי חשוב שיש לומר על ההצגה הזו הוא ההשקעה המטורפת במסביב - התפאורה, התלבושות, התאורה - הכל בומבסטי וגרנדיוזי. הסטים מתחלפים בקצב מטורף (אני מדבר על גזעי עצים ענקיים, שולחנות, תנור גדול, קירות נעים ועוד), התלבושות נראות טוב ונראה שהכל מתקתק (אפילו שהיו כמה פאשלות קטנות).
הדבר השני הכי חשוב הוא השחקנים. נתן דטנר* מרשים מאוד בהופעה מגוונת שבה הוא מפגין שמחה, כעס, אהבה, עצב וכמעט כל רגש על הסקלאה שביניהם. הוא מכניס הרבה מאוד רוח למפרשיו של טוביה החולב. כשהוא צוחק, אנחנו צוחקים איתו. כשהוא מתחנף, אנחנו מעודדים אותו. כשהוא כועס, אנחנו מצדיקים את חימתו. עוד שחקן שראוי לציין לטובה הוא עידו מוסרי שמשחק את מוטל החייט הנעבך בצורה נפלאה. הסצינות הכי טובות בהצגה הן האינטרקציות בין טוביה למוטל, בהן טוביה בעיקר צועק עליו ומוטל רועד כעלה נידף.
השירים במחזה מעולים, בעיקר אלה שבחלק הראשון הכוללים את "לו הייתי רוטשילד" ו"לחיים" המפורסמים. בחלק השני חלה ירידה ברמת השירים, לדעתי הם פשוט נהיו פחות מעניינים בתיאום עם העלילה. בהתחלה הכל רב משתתפים וצבעוני וככל שהעלילה מתקדמת מצב הרוח נהיה יותר אפרורי ומדכא. אולי זה משרת את המסר אבל חבל שזה בא על חשבון עניין.
בשורה התחתונה, אני נהניתי מאוד וזה למרות שאני לא מבין או חובב גדול של תיאטרון וגם הייתי מחויב לבוא. ההצגה די יקרה, אבל אם אתם לא לחוצים על כסף נראה לי ששווה לנסות.
* גילוי נאות: הכותב מקורב במידה מסוימת לביתו של נתן דטנר.
בכל מקרה, היום ראיתי במסגרת צבאית את ההצגה המהוללת 'כנר על הגג' בכיכובו של נתן דטנר. שמעתי רבות על ההצגה לפני ושמחתי לגלות שהיא לא אכזבה.
הדבר הכי חשוב שיש לומר על ההצגה הזו הוא ההשקעה המטורפת במסביב - התפאורה, התלבושות, התאורה - הכל בומבסטי וגרנדיוזי. הסטים מתחלפים בקצב מטורף (אני מדבר על גזעי עצים ענקיים, שולחנות, תנור גדול, קירות נעים ועוד), התלבושות נראות טוב ונראה שהכל מתקתק (אפילו שהיו כמה פאשלות קטנות).
הדבר השני הכי חשוב הוא השחקנים. נתן דטנר* מרשים מאוד בהופעה מגוונת שבה הוא מפגין שמחה, כעס, אהבה, עצב וכמעט כל רגש על הסקלאה שביניהם. הוא מכניס הרבה מאוד רוח למפרשיו של טוביה החולב. כשהוא צוחק, אנחנו צוחקים איתו. כשהוא מתחנף, אנחנו מעודדים אותו. כשהוא כועס, אנחנו מצדיקים את חימתו. עוד שחקן שראוי לציין לטובה הוא עידו מוסרי שמשחק את מוטל החייט הנעבך בצורה נפלאה. הסצינות הכי טובות בהצגה הן האינטרקציות בין טוביה למוטל, בהן טוביה בעיקר צועק עליו ומוטל רועד כעלה נידף.
השירים במחזה מעולים, בעיקר אלה שבחלק הראשון הכוללים את "לו הייתי רוטשילד" ו"לחיים" המפורסמים. בחלק השני חלה ירידה ברמת השירים, לדעתי הם פשוט נהיו פחות מעניינים בתיאום עם העלילה. בהתחלה הכל רב משתתפים וצבעוני וככל שהעלילה מתקדמת מצב הרוח נהיה יותר אפרורי ומדכא. אולי זה משרת את המסר אבל חבל שזה בא על חשבון עניין.
בשורה התחתונה, אני נהניתי מאוד וזה למרות שאני לא מבין או חובב גדול של תיאטרון וגם הייתי מחויב לבוא. ההצגה די יקרה, אבל אם אתם לא לחוצים על כסף נראה לי ששווה לנסות.
* גילוי נאות: הכותב מקורב במידה מסוימת לביתו של נתן דטנר.
תגובה 1:
אכן אכן, מילים כדורבנות, יכולתי להזדהות עם רוב מה שכתבת. בהחלט הצגה מרשימה, אם כי הנושא טיפה מיושן (אף פעם לא התחברתי לסיפורי יהדות אירופה של טרום-מלחמות העולם). גם רעיון המחזמר היה מעיק לפרקים, והייתי בטוח שאני פה בסרט של דיסני..
אבל סה"כ נשמע כמו חוויה מרעננת, שאפשר לקחת את כל המשפחה אליה, כאלטרנטיבה שפויה ומהנה לפסטיגל ושות'
גילוי נאות: כותב הביקורת מקורב בצורה מסוימת לכותב הבלוג :P
הוסף רשומת תגובה