22 במאי 2009

יומיים בפריז אחרי חודשיים בלי עדכון

שלום לקהל הקוראים הנאמן שלי.
אני ייודע שכבר המון זמן לא פרסמתי שום דבר חדש. הייתי עסוק וגם הייתה לי תחושה שלא באמת קוראים את מה שאני כותב. בזמן האחרון הופתעתי כשקיבלתי פניות רבות ושאלות למה אני לא מעדכן, אז החלטתי לעשות קאמבק (זה פופולרי עכשיו). לכבוד הקאמבק, סרט משובח ביותר.

2 Days in Paris / יומיים בפריז (2 ימים בפריז הוא התרגום הרשמי)
שחקן: אדם גולדברג
במאית, שחקנית, תסריטאית, נערת המים והמסג'יסטית הראשית: ג'ולי דלפי

הסרט מציג את העלילה שלו בשלמותה כבר בכמה דקות הראשונות: ג'ק (גולדברג) ומריון (דלפי) הם זוג בחופשה. הם שנתיים ביחד ונסעו לחופשה באיטליה. עכשיו יש להם יומיים לחכות לטיסה חזרה לניו יורק והם מעבירים אותם בעיר הכי רומנטית בעולם שהיא גם עיר מולדתה של מריון.
הset-up נשמע מאוד רומנטי, אבל ככל שאנחנו מתוודעים יותר לזוג אנחנו נחרדים יותר. ג'ק הוא אינטליגנטי ושנון אבל גם סוציומט, היפוכונדר ויהיר. מריון יפה ושנונה אבל גם שקרנית, תחמנית ולא מתחשבת. האם החופשה בעיר החלומית תהיה המפלה שלהם או דווקא תגבש ותחזק את מערכת היחסים ביניהם?
השאלה הזו מרחפת ברקע במשך כל הסרט אבל אין הרבה זמן לחשוב על זה כי אנחנו מוצפים ללא סוף בבדיחות, שנינויות וסיטואציות קומיות מבריקות. ההתנגשות בין תפיסת העולם היהודית-ניו יורקית של אדם גולדברג ודמותו לבין ג'ולי דלפי ודמותה מתבטאת כמעט בכל סצינה. למשל, אחד הויכוחים החריפים ביותר פורץ כאשר מתברר שג'ולי חשפה בטבעיות גמורה תמונה מאוד אינטימית של ג'ק לכל המשפחה שלה והיא אפילו לא מבינה מה הבעיה עם זה.
מה שמוסיף עוד פלפל לתבשיל הוא דמויות המשנה הרבות וטובות שיש בסיפור. אביה של מריון הוא צייר מטורף שסקס הוא הרבה יותר ממוטיב בציוריו והתחביב שלו הוא לשרוט מכוניות שחנו שלא כחוק. מתיו הוא מאהבה לשעבר של מריון (אחד מהם) והוא מעוניין לשמור איתה על קשר בדרך מאוד צרפתית.

אם אתם מאוהבי הטקסטים השנונים, שווה מאוד לראות את הסרט, במיוחד בגלל שהדמויות שלו כל כך מציאותיות על כל פגמיהן ולא מכונות מילים כמו 'בנות גילמור' או אנשי 'הבית הלבן'.
בון וויאג'.