5 במרץ 2009

הנה באה הרכבת וכולם עולים


לאחר הפצרות חוזרות מצד כמה מחבריי התרבותיים, חלקם חברי מועצה, ראיתי סרט של ווס אנדרסון שעד עכשיו רק שמעתי את שמו אבל לא ראיתי את סרטיו (בדיעבד, גיליתי ש'המירוץ לצמרת של מקס פישר' או Rushmore המשובח זה סרט שלו. אז דווקא כבר ראיתי ואהבתי סרט שלו בעבר).
הסרט שראיתי נקרא "רכבת לדארג'לינג" או The Darjeeling Limited.

אני בורר את מילותיי בקפידה כדי לא להרוס את הקטעים הקטנים אך המשמעותיים של הסרט. למשל, סצינת הפתיחה שהיא בעיניי אחת מהפתיחות הכי טובות שראיתי לסרט כלשהו. היא נותנת לך להניח דברים מסויימים על הסרט רק כדי להפריך את זה לחלוטין כמה דקות אחרי זה. רק בשביל הפתיחה שווה לראות.
מה עוד טוב בסרט? הוא מצחיק. בדרך כלל לא בצורה של בדיחות כי כאלה כמעט ואין בסרט אלא בעזרת סיטואציות על גבול האבסורד אבל אף פעם לא חורגות ממנו.

הדמויות בעלות הרבה עומק בניגוד לקומדיה רגילה. העיקר בסרט הוא הדינמיקה בין שלושת הדמויות הראשיות. שלושה אחים על רכבת באמצע הודו בדרכם ליעד עלום הידוע רק לאח הגדול השתלטן. הם מנסים להתמודד עם אובדן ותוך כדי גם לחזור ולהתגבש - כמו פעם. לכאורה הם לא ממש סובלים אחד את השני, אבל אולי בעצם הם גם אוהבים? ההרגשה הטובה של הסרט מתקבלת כאשר סיטואציות שכבר קרו בשלב מוקדם יותר חוזרות אבל בוריאציה טיפה שונה.
עוד אהבתי את הטריקים המגניבים עם המצלמה. הילוכים איטיים ססגוניים, מצלמה מסתובבת החושפת כל פעם פרטים חדשים ועוד. המשחק של כולם טוב, לדעתי בזכות הבימוי של אנדסון. אה, כמעט שכחתי - פסקול מקסים ביותר בשילוב עם נופים יפים.

הסרט הזה הוא דרמה שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות יותר מאשר קומדיה. הייתי ממליץ לכל אחד (חוץ מחג'בי) לראות אותו.

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

סרט מעולה! ראיתי אותו לפני למעלה מחצי שנה, פשוט סרט מצויין וצבעוני :)