ימבה המלצות

כפיצוי על היעדר עדכונים, אני מכריז על מבצע "עדכון מביא עדכון". מה שאני מתכוון, בעצם, זה שאני הולך להמליץ על כמה סרטים במכה.
אני אתחיל מהמוכר והצפוי. כולכם שמעתם עליו, כולכם קראתם עליו, ובכל זאת - הוא פשוט סרט מעולה ואני לא יכול להתעלם ממנו. אני מדבר על 'ואלס עם באשיר', סרט האנימציה הישראלי של ארי פולמן על מלחמת לבנון (המקורית). הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר וכעת הוא מועמד מוביל לפרס האוסקר באותה קטגוריה. זהו הסרט הישראלי המוערך ביותר ביקורתית מזה שנים רבות ואולי בכלל (אפילו יותר מ'ביקור התזמורת').
הסרט מלווה את ארי פולמן בעודו מנסה להיזכר במה שעבר עליו בלבנון, בדגש על הטבח בסברה ושתילה שהסרט די מתרכז בו, תחילה בעקיפין ואחרי זה באופן ישיר מאוד. חשוב להדגיש שלמרות הצגת הסרט כדוקומנטרי (בערך) הסיפורים שבו אינם אמיתיים ברובם, גם אם הם מבוססים על דברים שקרו. פולמן מדגיש בסרט שהזיכרון הוא דבר לא אמין והוא נוטה לעוות אירועים מהעבר במיוחד אחרי תקופה ארוכה. הצבא לא יוצא טוב מהסרט אבל זה לא באמת הפריע בהמלך הצפיה. האנימציה עשויה בצורה מאוד מעניינת ושילובה עם הפסקול המהפנט יוצר ריתוק למסך. מיליון מבקרים לא טועים.

הסרט השני שאני רוצה לדבר עליו הוא סרט אקשן מגניב מאוד שבתכלס אין בו שום דבר שלא ראינו בסרטים אחרים, אבל זה פשוט כל כך כיף לראות את ליאם ניסן עושה את זה. אני מדבר על 'חטופה \ Taken'. ליאם ניסן הוא סוכן CIA לשעבר שמתוקף תפקידו עליו להיות קשוח, דק הבחנה וחסר עמוד שדרה בכל הנוגע לניהול משפחתו. אשתו עזבה אותו וגרה יחד עם ביתם בת ה-17 עם שוגר דדי די רציני. הבת היא מתבגרת מעצבנת ומניפולטיבית שמדברת עם אבא רק כשהיא צריכה אותו ומגיבה באותה צורה כשהוא מביא לה מכונת קריוקי או כשהוא עוזר לה להתמודד עם טרוריסטים. כן, יש טרוריסטים שחוטפים אותה ואת חברתה כשהן טסות לפריז וזה די מעצבן את ליאם אז הוא טס לשם בעצמו כדי לחלץ אותה. בשלב הזה הסרט הופך לעונה שלמה של 24 בשעה וחצי כשניסן נוקט לפעמים טקטיקות שג'ק באואר היה עלול לבחול בהן כדי להגיע לאינפורמציה שהוא צריך.
האקשן מאוד זורם ולנו נותר רק להצטער ששינדלר לא נקט בטקטיקות כאלה כלפי הנאצים.

הסרט האחרון להיום הוא קצת מוזר ואיזוטרי ואני ממליץ עליו עם הסתייגות. הוא סרט מעולה שמשוחק, מבוים ומצולם לתפארת כהרגלו של אלמודובר, אבל כולם שם הומואים והם מדברים רק ספרדית. אם שני המכשולים במשפט הקודם לא הפריעו לכם, אז ממש כדאי לראות. הסרט נקרא 'חינוך רע' והוא מספר על במאי מצליח למדי שאהובו מימי בית הספר קופץ לביקור פתע. זה מעלה המון זיכרונות - חלקם טובים וחלקם ממש לא - ומכריח את שניהם להתמודד עם מצבים בעיתיים מאוד. למרות סצינות הסקס הגבריות הנועזות למדי, סוף הסרט הוא שעשה עליי את הרושם החזק יותר. אני חושב שהמסרים והרעיונות המובעים שם מדברים לכל אחד, ללא קשר לסוג האיברים שהוא אוהב למשש.