למען האמת, לא היו לי ציפיות גבוהות מהסרט הזה. איכשהו, שכנעתי את עצמי שאני לא אוהב אותו ובדיעבד אני בעצמי לא מבין למה. אולי למרות כל הדוגמאות הנגדיות שנחשפתי אליהן בשנים האחרונות, עדיין קשה לי להאמין שסרט ישראלי ייצא טוב - וזו טעות גדולה! אין מה להגיד, קשה לשנות דפוסי חשיבה.
'ביקור התזמורת' נפתח בהגעתה של תזמורת המשטרה של אלכסנדריה לארץ. מהתחלה, ולאורך כל הסרט, דואג הבמאי (ערן קולירין) להדגיש את האבסורדיות של הסיטואציה. חבורה של מצרים לבושים במדי שרד מהודרים בצבע כחול על רקע החום-אפור המאפיין את דרום הארץ. הסרט בעצם לא עובד קשה מדי ולוקח את הדברים ב"איזי". מהר מאוד מתגלה שאף אחד לא בא לאסוף את התזמורת כמתוכנן ומנהיגה העיקש, תאופיק (ששון גבאי בתפקיד חייו), מחליט שלא לפנות לעזרה לשגרירות - הם יסתדרו לבד. המשימה לברר את דרך ההגעה ליעדם מוטלת על נגן צעיר ושרמנטי (סאלח בכרי) בשם חאלד, שהבחורות הישראליות מעניינות אותו הרבה יותר מההופעה הקרבה.
עקב אי הבנה, התזמורת מגיעה בטעות ל"בית התקווה", יישוב קטן בנגב שחוץ מתקווה אין בו הרבה. כל סיטואציה מובילה לאחרת, כמו בקומדיית טעויות אבל בלי ההקצנה והקומדיה. יש הרבה קטעים מצחיקים בסרט, אבל כולם נובעים מהבדלי תרבויות או האירוניה שבמצב לא סביר, למשל הסצינה שבה למרות מחסום השפה מדריך חאלד נער ביישן איך להתנהג עם בחורות.
רונית אלקבץ משחקת את דינה, בעלת מסעדה מקומית המסכימה לארח ללילה כמה מנגני התזמורת. זמן מסך רב מוקדש לשיחות בינה לבין תאופיק ולמתח מיני מסוים הנבנה ביניהם. גם במקרה הזה, שום דבר הוא לא מוקצן וכל הזמן יש תחושה שאנחנו צופים בהתרחשות אותנטית.
הסרט זכה ב-8 פרסי אופיר ועוד המוני פרסים בפסטיבלים בינלאומיים ויש עליו קונצנזוס עולמי של סרט מהמעלה הראשונה.
5 תגובות:
זה נכון שקשה לשנות דפוסי חשיבה, ובגלל זה כנראה לא אראה את הסרט הזה.
נשמע שיש לו פוטנציאל לזכות באהדה שלי, אך אני לא חושב שאמצא את הסבלנות לתת לו הזדמנות להוכיח לי שהוא נבדל משאר הזבל הישראלי שקיים.
אבל זהו שזה לא נכון בכלל להגיד "שאר הזבל הישראלי שקיים.
כמה סרטים ישראלים מהחמש השנים האחרונות ראית? אני מבטיח לך שיש הרבה מאוד טובים, אולי באחוזים גבוהים יותר מסרטים אמריקאיים.
האמת היא שלא רק שיש סרטים ישראלים טובים, אלא שיש די הרבה כאלה.
"הקלאסיקות" הישראליות שראיתי, הסרטים האלו שנחשבים לשיא היצירה הישראלית, סרטי הקאלט שמצוטטים בכל פינה, מאוד לא אהבתי.
נכון, מהחמש שנים האחרונות לא ראיתי הרבה, בכלל לא, אבל אם ממש לא אהבתי סרטים שנחשבים לטובים ביותר, מה הסיכוי שאוהב סרטים פחות "נחשבים"?
Y זה ממש לא קשור. ה"קלאסיקות" שאתה מדבר עליהן הן קרוב לוודאי סרטי בורקס כמו 'אלכס חולה אהבה' ו'גבעת חלפון אינה עונה'. בלי לזלזל בסרטים האלה, וכבודם במקומו מונח, אין שום קשר בינם לסרטים הישראלים בעשור האחרון!
הסרטים שאני מדבר עליהם דומים יותר מכל לסרטי אינדי אמריקאיים. סרטים בתקציב קטן, לרוב קומדיה או דרמה. תתפלא, אבל יש שם סרטים טובים. לא טובים יחסית לישראלים, אלא טובים בלי להתנצל ולהסתייג.
עכשיו תפסיק להיות טיפש ותראה אותם.
מסכימה. סרטים ישראלים השתנו מאד בשני העשורים האחרונים. הם כבר לא כאלה תמימים ומטופשים. "הערת שוליים" הוא סרט מעולה ברמה בינלאומית ולא במקרה כל שנה מגיע סרט ישראלי לטקסים הכי חשובים של הקולנוע בעולם.
הוסף רשומת תגובה