הסדרה שאני עומד להמליץ עליה עכשיו כבשה את ליבי לאט אך בטוח. הקשר שלנו הוא לא סטוץ או הידלקות של רגע אלא אהבה שבאה עמוק מבפנים ונבנתה לאורך זמן. אני מדבר על סדרה בשם The Wire או בעברית 'הסמויה' (שם דבילי).
מדובר לכאורה בעוד אחת מאותן סדרות "שוטרים וגנבים" שבהן מתרכזים בתחנת משטרה מסוימת ועוקבים אחריהם פותרים פשעים. אבל היא ממש לא. היא שונה בכמה נקודות קריטיות:
- מוקדש זמן מסך כמעט שווה לצד של הפושעים. זה הופך את ההצגה להרבה יותר מאוזנת, לא רעים מול טובים אלא שני מחנות. עדיין, הגיבורים הראשיים הם החוקרים, אבל הם לא מלאכים בעצמם. הם מקללים, משתכרים, מעגלים פינות ודופקים אחד את השני מדי פעם, כל זאת בלי לגלוש לקלישאות של שחיתות או סימון הדמות החוטאת כ"רעה". זה יוצר לפעמים הרגשה של אי נוחות, כאשר הדמות הטובה נכנסת שיכורה כלוט למכונית ומרסקת אותה בפראות לתוך עמוד.
- למרות שהיא לוקחת את עצמה מאוד ברצינות, יש הרבה קטעים שגרמו לי להתפקע מצחוק. במיוחד אהבתי סיטואציות בהן חבורה של גנגסטרים קשוחים מתכנסים בחדר ומנסים לנהל שיח דמוקרטי תרבותי תוך שימוש בשפת רחוב של שחורים.
- אין דבר כזה "מקרה נקודתי כל פרק". זה מקשה להתחבר לסדרה באמצע העונה, אבל משאיר יותר מקום לפיתוח העלילה המרכזית ועלילות המשנה (ויש הרבה כאלה עם המון דמויות) ולא מחייב להגיע לאיזושהי סגירת מעגל כל פרק.
- הסדרה מעלה הרבה נקודות למחשבה ובעונה השלישית אפילו מציגה לכל אורך העונה דרך מקורית מאוד ואמיצה להתמודד עם סחר הסמים השולט בכל פינה בעיר. השאלות הן בעיקר כאלו של מוסריות - מי הטוב ומי הרע, הקבלות בין פשעי צווארון לבן לפשע ברחוב והצבעה על צביעות בשלטון החוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה