תרבות המזרח הרחוק

ההמלצה של היום היא ממאגר הקלאסיקות שלי. מדובר בסרט שפשוט השאיר אותי המום לאחר הצפייה (כמו האביר האפל, אבל פחות). הסרט הוא (דרום) קוריאני ולא רק שאהבתי אותו, הוא גרם לי לפצוח במסע של צפייה בסרטים מהמזרח הרחוק - מסע שנעצר אחרי שראיתי כמה סרטים מעצבנים שלא אהבתי. כרגע במקום 114 ב-IMDB עם ניקוד של 8.3.

שבעה צעדים / OldBoy
בימוי, תסריט, שחקנים: חבל על הזמן, בכל מקרה אף אחד מאיתנו לא מכיר אותם.

הסרט מתחיל מתחיל בסצינה מוזרה שבה הגיבור מסתובב שיכור בלילה גשום עם חבר שמנסה למנוע ממנו להביך את עצמו ולא ממש מצליח. בסיומה של הסצינה הגיבור נעלם ולחלוטין לא ברור איך זה קרה. מסתבר שהוא נכלא ע"י גורם מסתורי בחדר קטן שכל מה שיש בו זה טלוויזיה (עם כבלים, למרבה המזל) ומיטה. למרות ניסיונותיו הנואשים, אף אחד לא מוכן להסביר לו מה קורה והדרך היחידה שלו לדעת שיש אנשים אחרים בסביבתו היא שממשיכים להביא לו אוכל כל יום. למרבה הצער, זה אותו אוכל כל הזמן. כל הזין, עד מתי חדר הזוי 03'?!
יותר מכל, הסרט הזה הוא על נקמה. מי רצה לנקום בגיבור עד כדי כך שכלא אותו למשך שנים אורוכת בכלא המוזר הזה? יותר חשוב, איך נוקמים בו? כשמגיעים לסוף הסרט מבינים כמה רחוק קוריאנים מסוגלים ללכת בשביל נקמה. מכאן הסרט משלב הרבה מתח לצד אקשן משובח מאוד באמינות שלו. סצינות הקרב הן לרוב לא מסוגננות ונראות כמו קרב רחוב - במובן האותנטי והטוב. סצינה אחת ספציפית נמשכת הרבה מאוד זמן והצדדים הנלחמים בה מגיעים לכזו רמת עייפות שאני חושב שאפשר להכריז עליה כעל סצינת המכות האיטית אי פעם (לא כולל שימוש בהילוך איטי).
אני נמנע מלפרט יותר את העלילה של הסרט כי זה כבר יכול להרוס. ואני מאוד מתפתה לעשות את זה כי העלילה בסרט מרתקת, גם אם לא תמיד הכי אמינה, לפחות לצופה המערבי הממוצע. הרבה פעמים דמויות בסרט הגיבו בצורה מוזרה לסיטואציה ולא נותר לי אלא לייחס את זה למנטליות קוריאנית או משהו.
הסרט נראה טוב - רמת ההפקה בהחלט מתחרה עם הפקות אמריקאיות עצמאיות ונראה שממש הקפידו על כל הפרטים הקטנים כמו תלבושות ותפאורה ותכל'ס עוד לא שמעתי על מישהו שראה אותו ולא אהב. וזה לומר הרבה על סרט דובר קוריאנית.
חוץ מזה, איפה עוד תראו סרט שבו אוכלים תמנון חי?