תרבות המזרח הרחוק

ההמלצה של היום היא ממאגר הקלאסיקות שלי. מדובר בסרט שפשוט השאיר אותי המום לאחר הצפייה (כמו האביר האפל, אבל פחות). הסרט הוא (דרום) קוריאני ולא רק שאהבתי אותו, הוא גרם לי לפצוח במסע של צפייה בסרטים מהמזרח הרחוק - מסע שנעצר אחרי שראיתי כמה סרטים מעצבנים שלא אהבתי. כרגע במקום 114 ב-IMDB עם ניקוד של 8.3.

שבעה צעדים / OldBoy
בימוי, תסריט, שחקנים: חבל על הזמן, בכל מקרה אף אחד מאיתנו לא מכיר אותם.

הסרט מתחיל מתחיל בסצינה מוזרה שבה הגיבור מסתובב שיכור בלילה גשום עם חבר שמנסה למנוע ממנו להביך את עצמו ולא ממש מצליח. בסיומה של הסצינה הגיבור נעלם ולחלוטין לא ברור איך זה קרה. מסתבר שהוא נכלא ע"י גורם מסתורי בחדר קטן שכל מה שיש בו זה טלוויזיה (עם כבלים, למרבה המזל) ומיטה. למרות ניסיונותיו הנואשים, אף אחד לא מוכן להסביר לו מה קורה והדרך היחידה שלו לדעת שיש אנשים אחרים בסביבתו היא שממשיכים להביא לו אוכל כל יום. למרבה הצער, זה אותו אוכל כל הזמן. כל הזין, עד מתי חדר הזוי 03'?!
יותר מכל, הסרט הזה הוא על נקמה. מי רצה לנקום בגיבור עד כדי כך שכלא אותו למשך שנים אורוכת בכלא המוזר הזה? יותר חשוב, איך נוקמים בו? כשמגיעים לסוף הסרט מבינים כמה רחוק קוריאנים מסוגלים ללכת בשביל נקמה. מכאן הסרט משלב הרבה מתח לצד אקשן משובח מאוד באמינות שלו. סצינות הקרב הן לרוב לא מסוגננות ונראות כמו קרב רחוב - במובן האותנטי והטוב. סצינה אחת ספציפית נמשכת הרבה מאוד זמן והצדדים הנלחמים בה מגיעים לכזו רמת עייפות שאני חושב שאפשר להכריז עליה כעל סצינת המכות האיטית אי פעם (לא כולל שימוש בהילוך איטי).
אני נמנע מלפרט יותר את העלילה של הסרט כי זה כבר יכול להרוס. ואני מאוד מתפתה לעשות את זה כי העלילה בסרט מרתקת, גם אם לא תמיד הכי אמינה, לפחות לצופה המערבי הממוצע. הרבה פעמים דמויות בסרט הגיבו בצורה מוזרה לסיטואציה ולא נותר לי אלא לייחס את זה למנטליות קוריאנית או משהו.
הסרט נראה טוב - רמת ההפקה בהחלט מתחרה עם הפקות אמריקאיות עצמאיות ונראה שממש הקפידו על כל הפרטים הקטנים כמו תלבושות ותפאורה ותכל'ס עוד לא שמעתי על מישהו שראה אותו ולא אהב. וזה לומר הרבה על סרט דובר קוריאנית.
חוץ מזה, איפה עוד תראו סרט שבו אוכלים תמנון חי?

המלצה שבקטנה

ההמלצה של היום היא קצת פחות חמה מהרגיל, אבל אני מרגיש שלא עדכנתי מספיק בזמן האחרון אז למה לא - סרט חביב מאוד שלא גרם לי להשתפך אבל הצחיק אותי אז מגיע לו.
ידוע שקומדיה טובה קשה למצוא בימינו ואם בקומדיית מתבגרים עסקינן אז קשה כפליים. לצורך יישור קו - קומדיות הנעורים הכי טובות שיצא לי לראות: אמריקן פאי, יורו טריפ וילדות רעות. בסדר הזה.
אז הסרט של היום הוא...

סופרבאד / Superbad
תסריט: סת' רוגן, אוון גולדברג
שחקנים: ג'ונה היל, מייקל סרה, כריסטופר מינץ-פלאס, סת' רוגן, ביל היידר

כאמור, סרט ממש מצחיק, כנראה שבמיוחד לחנונים שבינינו. למי שלא שם לב, חנונים זה הדבר החם עכשיו והסרט הזה הוא ספינת הדגל של הגל הזה. משלב קטעים מצחיקים ודביליים (המון תמונות של בולבולים) וקטעים מצחיקים ושנונים (רוב הדיאלוגים בין הגיבורים, חבל להרוס) וכל זה כשהוא מצליח להציג את הדמויות בדיוק כמו שהן - חנונים אבל לא במובן הקריקטורי של המילה אלא כמו החנונים שאנחנו מכירים מהעבודה, הלימודים או המראה (תלוי את מי שואלים).
תכלס, תוך כדי שכתבתי את זה שכנעתי את עצמי שמדובר בסרט ממש טוב, אז אני מעלה את החום של ההמלצה שלי.

תהנו!

המלצה זו לא מילה

סרט - "האביר האפל" / The Dark Knight

סרט המשך ל"באטמן מתחיל". סרט שהוא כל כך הרבה יותר מקומיקס.

לא ללכת לקולנוע, לרוץ. עכשיו. לא חייבים לקרוא את זה עד הסוף, פשוט לקום עכשיו וללכת לקולנוע.

2 במחיר 1

הרבה זמן מאז שהמלצתי על משהו, ולכן אני מנצל את ההזדמנות של מעט זמן פנוי ונותן פה Double Feature - שתי המלצות על שני סרטים מעולים שמוקרנים עכשיו בקולנוע.

קח את זה כמו גבר / Forgetting Sarah Marshall

בימוי: ניקולס סטולר

תסריט: ג'ייסון סיגל

קומדיה רומנטית (כן, כן, תמשיכו לקרוא) מבית היוצר של סרטים כמו "Superbad" ו"Knocked Up", שמעורבים כאן רק בהפקה. למען האמת, אני לא כל כך התלהבתי מהסרטים הקודמים שלהם, את אלה שראיתי, אבל הסרט הזה הוא באמת משהו מיוחד.

ג'ייסון סיגל (מרשל מ'איך פגשתי את אמא' שגם כתב את התסריט) משחק כאן את התפקיד הראשי של פיטר, מלחין לסדרת טלוויזיה שהחברה הסלבריטי שלו זרקה אותו. ליבו שבור, הוא נוסע להוואי ושם הוא נתקל במקרה לחלוטין באקסית עם החבר החדש והמגניב - באסה. אבל יש גם צד חיובי - פקידת המלון ממש כוסית (מילה קוניס, שאחרי הסרט אני חצי סוגד לה). רק מנתוני התחלה אלה אפשר לנחש את עלילת הסרט עד סופה, כולל כל הטוויסטים, אבל הרי לא בשביל זה אנחנו פה.

'קח את זה' הוא לא סתם קומדיה רומנטית. ההומור שלו מאוד מגוון, מוולגרי עד שנון מאוד, ורצוף בסיטואציות קומיות והפקות של ממש לקליפים בדיוניים, פרומואים לסדרות ויש אפילו אופרת רוק! לאורך כל הסרט עברתי ממצב של צחוק מתפרץ לצחקוקים וגיחוכים. אפילו התרגשתי בשביל הגיבור בקטעים הנכונים.

ג'ייסון סיגל מיצב את עצמו כיוצר (לא שחקן, שימו לב) מוביל עם הסרט הזה - גם משחק, גם כותב, גם מנגן, גם שר ובטח גם אופה, אם כי לא הראו את זה בסרט. אני חושב שמה שהכי אהבתי בסרט הזה, בדומה לסדרה המומלצת בחום 'איך פגשתי את אמא', הוא האהבה לקולנוע והומור שבולטת מאוד בסרט. הוא לא נעשה ע"י מחולל בדיחות הוליוודי כלשהו כמו רוב הקומדיות העכשויות. הבדיחות בסרט ממש מצחיקות את יוצרי הסרט, ומה אני אגיד לכם - מסתבר שזה ממש חשוב.

ברוז' / In Bruges
בימוי ותסריט: מרטין מקדונה

סרט יוצא דופן בז'אנר שלו, בעיקר בגלל שקשה להגדיר לו אחד. מצד אחד קומדיה שחורה, מצד שני פשע ואולי בכלל דרמה. מוצלח מאוד בשני הצדדים אבל בצורה שונה מהרגיל.
ריי (קולין פארל) וקן (ברנדון גלסון) מגלמים שני מתנקשים שנשלחו לחופשה כפויה בברוז' (זה בבלגיה), שהיא עיר עתיקה בסגנון פראג וערים אירופאיות עתיקות אחרות, לאחר שהמשימה שהם היו אמורים לבצע השתבשה.
ריי מבלה את רוב זמנו בלהתענות בגלל הטעות שעשה וקן (המבוגר יותר) דווקא שמח על ההזדמנות לתייר. שניהם מחכים לשיחת טלפון חשובה מהבוס וכשהיא מגיעה, היא מזעזעת את עולמם לחלוטין וזורקת את הסרט מהמחוזות של קומדיה קלילה לדרמת התמודדות עבור שתי הדמויות הראשיות.
אחד הדברים המוצלחים בסרט הוא הקוד המוסרי החזק של הדמויות - גנגסטרים ורוצחים. הם מאוד נזהרים לא לפגוע בחפים מפשע ומסוגלים לדון בהגיון ותרבותיות גם בסוגיות הרות גורל כמו למי מגיע למות, באיזו צורה ואיך הכי הוגן לעשות את זה. אלה אנשים שהייתי מארח לשעת תה ותרבות.
בסרט לא מעט דמויות משניות מוצלחות מאוד, כמו גמד ממורמר והתאבדותי והבוס של הצמד (רייף פיינס). כל השחקנים בסרט מוצלחים, מה שנותן את החיזוק לטון האפל והמהורהר של הסרט שזה דבר מאוד מוזר לומר על קומדיית פשע.
אל תצפו לסרט קצבי וקליל, הסרט הזה לוקח את הזמן שלו וכמה שזה כיף לראות את זה.

Shaun of the dead

המלצת השבוע הפעם היא של "קלאסיקה" מבחינתי. הסרט "Shaun of the dead" או בשמו העברי הגרוע "מת על המתים" הוא פרודיה על סרטי זומבים כמו שפרודיה צריכה להיות.
קודם כל זה מאוד מצחיק. אני חושב שכל אחד ימצא שם משהו שהוא אוהב (אלא אם כן אתם לא מסוגלים לעכל מבטא בריטי) - מבדיחות פלוצים דרך סיטואציות מצחיקות ועד לשנינויות שאפשר לפספס בקלות אם לא שמים לב.
הסרט לוקח על עצמו להראות איך תיראה פלישה של זומבים כאשר הגיבורים הראשיים הם דמויות בריטיות אפתיות רגילות. התוצאה נהדרת. במקום חבורה של בני נוער צעקניים שקופצים ממקום למקום יש כאן שני חבר'ה מגניבים שמודאגים מהבעיות עם החברה/משחקי מחשב הרבה יותר מהמתים המהלכים שסוגרים עליהם.
מה שיפה זה שאת כל הדברים האלה, הסרט מצליח לעשות מבלי להיות מטומטם ומבלי להפוך לאוסף סצינות שדומות לסרטים אחרים. "שון המתים" הוא גם סרט זומבים. הוא דואג לעלילה אמיתית לעצמו וההגיון הפנימי של הסרט, מגוחך ככל שיהיה, מחזיק מעמד כל הזמן, גם כשכולם מרביצים לזומבי עם מקלות ביליארד לצלילי Don't stop me now. והם בכלל מחשיבים את עצמם לקומדיה רומנטית.
בעיניי זה הסרט המצחיק של העשור, בלי הגזמה. אם לא ראיתם, תראו. אם ראיתם, תראו שוב.